כל לידה היא אירוע אישי מאוד, המשקף תפיסות, אמונות, התנסויות ובחירות של כל אחת ברמה האישית שלה. בחודשים האחרונים היית ומן הסתם תמשיכי להיות עסוקה בהכנה לאירוע הגדול – רגע הלידה.
התעברות, היריון ולידה הם אירועים טבעיים, שמבטאים את הכוח היוצר של החיים ברובד הפיזי, הרגשי והרוחני.
הריון ולידה הם הזדמנות נהדרת להפנות את המבט פנימה, זה זמן של שינוי, של טרנספורמציה. המערכת ההורמונלית כולה בראיה ההוליסטית שלה מדברת על החיבור לאני הפנימי שלנו, לרצונות שלנו, לצרכים שלנו. וזה זמן טוב לאמץ לחיקנו פחדים וחששות לצד תבונה ועוצמה.
כנשים, אנחנו סופגות במהלך החיים רעיונות רבים על ההיריון עצמו ועל תהליך הלידה. לפעמים זו האמא שלנו שהייתה הרה עם אחינו / אחיותינו, לפעמים זו אחות, חברה טובה או סתם כתבה שקראנו או סרט שראינו.
יתכן שסיפורים או תמונות חרטו בתת מודע שלך את העובדה שתהליך לידה כואב או ארוך אבל זה לא חייב להיות ככה. הגוף שלנו יודע ללדת בדיוק כמו שהוא יודע להרות!
פחד מכאב גורם לנשים רבות להפסיק לראות לידות כתהליך נורמלי וטבעי, לראות את עצמן כחזקות ומסוגלות!
יתכן גם שאת חווה פחד מאי הודאות או מאיבוד שליטה ולכן בשלב הזה, חשוב מאוד לשיים את הפחד. יתכן ושברגע בו תקראי לפחד בשמו, תת המודע שלך יירגע ואת, תדעי עם מה את מתמודדת.
הצפת פחדים בלתי מודעים היא דרך להתמודדות עם ההשפעה שיש להם עלייך. רוב הפחדים מאבדים מכוחם כשהם נחשפים לאור המודעות. ברגע שנדבר אותם, נעלה אותם למודע, נשיים אותם – הם יאבדו מכוחם.
פחדים והתרגשות הן תחושות כל כך טבעיות. התבונה היא הכרה שהחיים הם שלל ניגודים החיים בדו קיום. כוח לעומת פגיעות, נחישות לעומת נטייה להיכנע.
לידה היא הזדמנות נפלאה לגילוי הכוחות והתבונה הטמונים בך, בגופך, בנשמתך.
צרי לעצמך מרחב בטוח,
בוטח.
בעצמך, בסובבים אותך, ביקום.
התחברי לחוזקות שבך, לכל התכונות שיש בך שעזרו לך עד היום להתמודד עם כל מה שבא. תתבונני במי שסביבך, שנמצאים שם בשבילך, הם העוגן שלך ותזכרי שהיקום תמיד בעדך.
זרימה.
זה שם המשחק בשלב הזה. חשוב לי להזכיר לך, שבין השליטה לאיבוד השליטה [שבאמת, כל כך מפחידה] יש אמצע שקוראים לו זרימה. וזה הרבה יותר קל, בחשיבה, להיות בזרימה מאשר באיבוד שליטה.
צאי לטייל על שפת הים, בנחלים, שכשכי את רגלייך, התחברי לאנרגיה של המים. אפילו כשאת במקלחת, כשאת שוטפת ידיים.
זהו גופך המהמם ורב העוצמה שנפתח כדי להביא חיים חדשים לעולם. קבלי את העוצמה שנובעת מההכרה בגופך כביטוי לבריאה.
האמיני בגופך.
גוף האישה יודע ללדת וההיריון כולו מכין אותנו לשלב הבא, ליום הלידה שמביא איתו מופע אורקולי של הורמונים שיעזרו לך להיקשר לתינוק-ת שלך.
וכעת, קחי לעצמך כמה דקות ונשמי נשימות עמוקות, עד הבטן. נשימות איטיות מאוד. כשאת שואפת תספרי עד 4 וכשאת נושפת תספרי עד 8.
- תרגול מדיטציה באופן קבוע מבסס את הקשר להוויה שלך – לנשמה שלך שהיא מעבר למקום ולזמן.
- תרגול הנשימות מאפשר רוגע, רווחה, הכנסת שפע והכי חשוב חיבור לעובר-ית שלך. כשאת נושמת הבטן גדלה, ולעובר-ית שלך נוצר מקום לנוע וזו גם דרך נפלאה לתקשר איתו-ה. בנוסף את גם נותנת לו / לה בוסט של חמצן, שזה כשלעצמו דבר מבורך.
- היוגה שגם היא מאוד מומלצת בהיריון עוזרת לפיתוח הגמישות של התודעה וגם של הגוף.
- לניחוחות השמנים הארומטים יש השפעה ישירה על המוח ועל הנפש לתחושת רוגע ושקט פנימי. מלאי את חלל הבית בניחוח שלהם והשתמשי בהם להרחה [באתר שלי תוכלי למצוא שתי תערובות להרחה, האחת לתחושת רוגע ויציבות והשנייה מרוממת מצב רוח]
החל משבוע 20 הברקסטונים שנקראים ברקסטון היקס הולכים ונהיים יותר ויותר מורגשים. אלו צירים מדומים – וזהו תהליך שמלמד את הרחם להתכווץ ביום הלידה, זו למעשה סוג של חזרה גנרלית.
זוהי התקשות של הרחם, הרחם כאילו עושה וקום על העובר, מתלבש על צורת העובר, ואם תניחי יד על העובר תרגישי איך הבטן מתקשה ומשתחררת לאחר כ 30 שניות.
יש נשים שירגישו מסה על האיברים הפנימיים, קושי בנשימה, לחץ לפיפי [לעובר-ית שלך נעים להניח את הראש על שלפוחית השתן שלך מה שגורם לו-ה לרצות להגיע למנח ראש אבל מביא איתו גם לחץ על השלפוחית] וכל הטוב הזה מביא לחיזוק שריר הרחם ויצירת תנאים ומקום טוב של העובר לקראת הלידה.
בטרימסטר השלישי הברזל דווקא עולה. העבודה של כדוריות הדם האדומות נעשו וכבר אין צורך בעבודה מאומצת של ה”שורה האדומה” של האמא.
בשבוע 30-32 הרילקסין מתחיל להשתחרר בגוף ותפקידו לרכך את רקמות החיבור באגן ואז גם מתחילים כאבי הגב. אבל! אנחנו רוצות את הרילקסין, אנחנו אוהבות אותו..:) קבלי בברכה את השינוי ואת הכאב.
למה? כי הרילקסין יביא איתו את יצור האוקסיטוצין שמיוצר ע”י ההיפופיזה.
האוקסיטוצין מייצר צירים – ברגע שהעובר-ית מוכנ-ה, הוא-היא י-תפריש חומרים, השלייה תודיע להיפופיזה וזו תייצר אוקסיטוצין. צירים ייווצרו, הציר יוריד את העובר למטה וכשהציר נרגע, התינוק עולה ושוב ההיפופיזה תשלח פולסים של אוקסיטוצין. ככל שהלידה מתקדמת האוקסיטוצין עולה.
בלידה יש הרבה כאב אך יש גם את האוקסיטוצין והוא כמו מטה של קסם. האישה מפרישה את ההורמון גם מהעור והנשימה שלה והוא מביא איתו תחושה של HIGH. אבל! וזה אבל גדול!! קל להפריע לאוקסיטוצין וסטרס שגורם להפרשת אינסולין הוא האויב של האוקסיטוצין.
זה הזמן לנשום נשימות עמוקות ולהירגע,לעשות דברים שנעימים לך, שממלאים אותך, רגשית.
בזמן הלידה, האוקסיטוצין רק ילך ויגבר ובלוטת האדרנל רק תעצים אותו. הפיטוצין שניתן כחלק מתהליך לזירוז לידה לא מאפשר לגוף להפריש אוקסיטוצין, על כן חשוב שתדעי שיש גם דרכים טבעיות להשראת לידה ועוד מעט אתייחס גם אליהן.
מנוחה.
בשבועות האלו חשוב לנוח. ההיפופיזה עובדת בצורה משולמת כשלא מפריעים לה . היא לא אוהבת אור ותעדיף חושך, שקט, לבד.
שינה טובה היא אבן היסוד החשובה ביותר. בלי שינה [חוסר בשינה \ שינה לא מספקת] כל תלולית נראית הר ולקראת הלידה כדאי להשלים שעות שינה גם בשעות לא קונבנציונליות.
כשאת לא מצליחה לישון באמצע הלילה כדאי לקום רגע, לראות סרט / לקרוא ספר / לטייל שעה בחוץ, ואז לחזור לישון.
לכל ההורמונים חשובה הסירקולציה.
הליכה נוסטלגית אבל כזו שלא עוצרים בה, בערך 40 דק’, 3 פעמים בשבוע. כמו גלגל מים שילך ויתעצם מעצם התנועה ולא בגלל הגברת מהירות [במידה והעובר-ית כבר במנח ראש, לא מומלץ ללכת במים [בגלל שינוי כוח הכבידה]. אם העובר-ית לא התהפכ-ה אז כדאי מאוד!
קבלי באהבה את תחושת אי הנוחות. היא חשובה להגברת הרצון ללדת והיא מכינה אותך לשלב הבא, לאמהות. אם תחשבי על זה, כל ההיריון מכין אותנו לאמהות.
מומלץ בטרימסטר הזה לקחת אומגה 3. מסייעת להתפתחות וההבשלה של מוח העובר-ית. חשוב לצרוך אומגה 3 שנמכרת בקירור והיא לא מוצר מדף. ניתן גם להוסיף לתפריט היומי זרעי צ’יה וזרעי פשתן טחונים שמספקים אומגה 3 ולצרוך דגים [הכי מומלץ סלמון]
מומלץ לאכול אוכל בסיסי שורשי [פחות פחמימות פשוטות וסוכרים ויותר גריסי פנינה, דגנים מלאים כמו קינואה וכוסמת ירוקה, עדשים, וירקות שורש כמו בטטה, גזר, שומר, קולורבי וכו’]
מומלץ להתחיל קורס הכנה ללידה, למצוא את מה שמשרה עלייך רוגע ולהתחיל לשלב ביומיום שלך וגם לשלב טיפולי וואטסו, הידרותרפיה ורפלקסולוגיה.
ועכשיו, השלב האחרון במסע עד הלידה עצמה, השראת לידה, זהו בדיוק הרגע לשחרר.
כשאשה נכנסת להריון כל הגוף נסגר במטרה לשמור על העובר בפנים. לצוואר הרחם [המשך של הרחם] לא הייתה שום חשיבות לפני ההיריון אך במהלך ההיריון הוא מקבל חשיבות רבה בשמירה על ההיריון.
בשלב הראשון הוא הופך להיות הרמטי בזכות ריר שיש בקצוות שלו והוא הופך להיות קשה כמו סחוס ותופס זווית לכיוון הטוסיק. כשההיריון ילך ויגדל העומס לא ישפיע עליו.
מבחינה מנטלית הגוף התרגל במהלך כל ההיריון לשמור, לסגור – צוואר הרחם נסגר ושומר ואנחנו נסגרות, שומרות על עצמנו ועל ההיריון!
זה הזמן לעבור מסגירות לפתיחות!
כשבועיים לפני הלידה – כוח הכובד מכריע בסוף את צוואר הרחם.
העובר שולח חומרים לאם שהוא מוכן וכאן יתחיל דו שיח בין המוכנות שלך ובין העובר שלך.
בשלב הזה, הרילקסין כבר בגוף באזור האגן רפלקסולוגיה, תרגילים על כדור פיזיותרפי ותנוחות יוגה יעזרו בהגמשת ופתיחת אזור האגן, בשחרור וריכוך צוואר הרחם, רך, להיות קדמי, להתקצר.
